<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן רכ"א</h1>
<h2>דף נב:</h2>
אמרת דירושת הבעל דרבנן כמו שרמזת בכתב השאלה ששאלת ממני, ואני אין דעתי כן אלא ירושת הבעל דאוריתא וכלהו תנאי הכי אית להו בפרק נוחלין [ב"ב קי"א ע"ב], דתניא התם שארו זה אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו וכו' ותנא מייתי לה מהכא דתניא וירש אותה מלמד שהבעל יורש אשתו דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל וגומר, ודרשה גמורה היא זאת ולא אסמכתא בעלמא כדמוכח בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה [ב"ק מ"ב ע"ב] דתניא התם והמית איש או אשה אמר רבי עקיבא וכי מה בא זה ללמדנו אם לחייב על האשה כאיש הרי הוא אומר כי יגח שור את איש או את אשה אלא להקיש אשה לאיש מה איש נזקיו ליורשיו אף אשה נמי נזקיה ליורשיה ואקשינן וסבר ר"ע לא ירית לה בעל והתניא וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו דברי רבי עקיבא. ורבי נמי אית ליה הכי, דתניא בריש פרק נוחלין [ב"ב ק"ט ע"ב] רבי אומר בכלן נאמרה נתינה וכאן נאמרה העברה דאין לך מעביר נחלה משבט לשבט אלא בת הואיל ובניה ובעלה יורשין אותה. ואביי ורבא אית להו נמי הכין דדייקי לה מקרא מונתתם את נחלתו לשארו ונתתם את נחלת שארו לו. וכן רבי אבהו שאמר משום רבי יוחנן משום רבי ינאי משמיה דרבי ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק הכין נמי אית להו. ותרתי מתניתא דאייתי בסמוך חדא תניא בהסבת הבן וחדא [ב"ב קי"ג ע"א] תניא בהסבת הבעל ולא בבן תרוייהו אית להו ירושת הבעל דאורייתא. ורב פפא דאמר בעל לא ירית לאו בדוקא אמרה, דחייא בעלמא דקא דחי דקראי לא מוכחי דאיכא למימר דבעל לא ירית ובהסבת הבן הכתוב מדבר. ולא אשכחן בכלהו תנאי מאן דאמר ירושת הבעל דרבנן אלא רבי אלעזר ופליגי חכמים ורבי מאיר עליה בבכורות פרק יש בכור לנחלה [נ"ב ע"ב], דתנן התם אלו שאינן חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו והמיבם את אשת אחיו.
